הרצאות בנושא חינוך ילדים וזוגיות

החומרים להרצאות אלו נדונות ביתר הרחבה כבר בספרי "ללמוד מילדים". כל מי קרה אי פעם את הספר הזה לא הפסיק לשבח עליו את ההלל. זהו ספרון קטן בן 75 עמודים שכתבתי אותו אודות לניסיון שלי ב- 9 שנים במערכת החינוך.

תמיד היתה לי הצלחה גדולה בנושא חינוך ילדים ותקשורת בינם לבין הוריהם. אספר כאן שפעם בהיותי מורה לגיל הרך היו שני אחים אחד מהם לרוב היה שקט ועדין, ואילו אחיו הגדול היה שובב ומלא אנרגיה. יום אחד הם מספרים לי שאימא הלכה לבית חולים ללדת ילד {את אחיהם} מסתבר שאימא היתה בבית החולים ואבא לא היה הרבה בבית. כמדומני אפילו שהם הלכו לגור אצל הסבתא לכמה ימים. אך מעניין היה לדעת כי האח הבכור מאותו יום שאימו הלכה לבית החולים הוא בפעם הראשונה התחיל לתת מכות לילדים אחרים. במילים אחרות הייתי בשוק מהאלימות שלו.

אביו אדם שקט ועדין למראה ואדם נפלא וכך גם האימא. לא האמנתי למראה עיני. זה היה ילד מדהים ומקסים ולא הבנתי מה קרה לו. אך מייד קישרתי את זה למה שהם סיפרו לי לפני כיום או יומיים שאימא בבית החולים. הבנתי מייד שכנראה האבא לא נמצא לידם הרבה זמן והם חשים מוזנחים. ברצוני רק לציין שהאח הצעיר והעדין יותר נהיה מעט מופנם ופחות חייכני כפי שהוא היה קודם לכן. אני הייתי בסך הכל בן 18.

יום למחרת אביהם הגיע לקחת את הילדים הביתה. קראתי לו הצידה ואמרתי לו כך. "בנך הגדול נהיה אלים. אני יודע שאתה נותן חינוך טוב לילדיך והם ילדים מאוד מיוחדים ועדינים במשך כל השנה. אך הבן שלך הגדול ירד משלוותו. נדמה לי שאתה פשוט כנראה עסוק עם אשתך בבית החולים אך הם חשים מוזנחים. אפילו הבן שלך הקטון הצדיק נהיה מופנם ועצור, מה שלא היה עד היום. אני מבקש ממך לטפל בנדון ולקחת את זה לתשומת ליבך".

לא תאמינו: למחרת הילדים חזרו למסלולם הרגיל. הגדול נהיה רגוע והקטן חזר לעצמו. האבא לקח את דבריי ברצינות והחליט לא להזניח את ילדיו למרות שהוא היה עסוק עד מעל הראש עם אשתו ששכבה בבית החולים לרגל הלידה. וכבר למחרת הילדים היו רגועים ושלווים יותר.

למחרת כשהאבא בא אמרתי לו שכל הכבוד לו והילדים ממש בסדר גמור. ואני ממש שמח בשל כך. ניתן לציין במילה אחת שבין הורים לידים חסרה תקשורת אמיתית ונכונה. הורים מתייחסים לילד כאל אחד שלא מבין הכל וכאילו הוא באמת קטן. דבר שממש לא הוכיח עצמו כנכון. כל אחד מכם יודע לספר שכשהיה רע לכם בבית הילדים נהיו חולים או נהיו לא רגועים או היתה תגובה כלשהיא אצלם. ילד מגיב לכל אירוע שיש בבית גם אם הוא לא משוחח אתכם בחופשיות על מה שקורה בינך לבין בעלך או בינך לבינך.

אך אני אוסיף ואספר לכם עוד סיפור. לפני כ 10 שנים היתה לי בת זוג גרושה עם ילד. בשבוע הראשון להיכרותנו התייחסתי אליו מייד כאל מבוגר. הייתי כל בוקר לוקח אותו לגן הילדים על הקטנוע שלי. הילד הנבון והגאון הזה היה מדריך אותי ברחובות עירו איך מגיעים אל הגן. הילד היה בסך הכל בן 3. יש לציין את הביטחון העצמי של האימא שלו ושלו עצמו. היא שלא פחדה שהוא יושב על הקטנוע שלי כל בוקר. והוא עצמו שידע להסביר לי לפנות ישר או שמאלה וימינה בכביש כדי להגיע לגן שלו. תמיד הייתי מדבר אליו כאילו הוא בגילי. {אז הייתי בן 30) בסוף אותו השבוע הלכנו לבקר את הסבתא שלו. ואני הייתי צריך לחזור הביתה לפני כניסת השבת. הילד אומר לי לפני שאני הולך, "לאן אתה הולך"? אמרתי לו שאני נוסע הביתה. והוא אמר לי "תבוא אחר כך"? אמרתי שנראה.. אולי כן אולי לא... אז הוא אמר לי "נפתלי אני חבר שלך". משפט כה פשוט אך כה מחמם את הלב. הוא חש שאני מתייחס אליו כאל מבוגר ולא כאל ילד ולכן הוא חש שאנו חברים. לא משנה שהייתי חבר של אימו בקושי שבוע אחד.

מסתבר שילד לא ממש אוהב שאנו מתייחסים אליו כאל קטן ומדברים אליו בצליל ילדותי. ללא ספק שזה נעים לו תשומת הלב אך הוא ממש חושב שאנו עושים לו הפחתת ערך כאילו הוא דביל או מפגר קמעה שאנו מדברים אליו לא כאל מבוגר.

הרבה הורים לא חושבים כמוני. אך אני מנסה להציע לכם לנסות שבוע אחד כדבריי וראו איזה פלא ושינוי מהותי קורה לכם בבית.

הנושאים

1. מהו חינוך אמיתי?

 * דוגמא אישית או הטפה?
 * שורש המילה חינוך.
 * חנוך לנער על פי דרכו. למה הכוונה?
 * "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך".
 * חינוך הוא 20 שנים לפני שהילד נולד.
 * מתי מתחיל החינוך? מאיזה יום של התינוק?

2. הכישלון הראשון בחינוך.

 * אי שימת גבולות ברורים.
 * אי עקביות.
 * אי שימת גבולות ברורים בין הורה לילד.
 * טוב לב לא מציאותי.
 * רחמנות יצר.
 * הזדהות.
 * חשיבה אנוכית ולא בעלת ראייה רחבה.

3. מדוע ילדים מרדניים?
 * איבוד שליטה של ההורה. סיבה הראשונה למרדנות.
 * נגד מי או מה הוא מנסה למרוד?
 * מדוע ילד מחפש את קצה הגבול?
 * האם הוא מחפש את הביטחון על ידי בדיקתו כל הזמן?
 * מה גורם לילד לסמוך על הוריו? (עקביות ושלווה)
 * חוסר תקשורת, חוסר וידוע, והתעלמות ואי אכפתיות אמיתית.
 * איבוד שליטה של ההורה. סיבה הראשונה למרדנות.

4. תקשורת נכונה עם ילדים.
 * באיזה צליל ושפה צריכים לדבר את ילד?
 * רוח נצחית השוכנת בגוף קטן.
 * שילוב של עדינות ותקיפות כאחד.
 * התייחסות בוגרת לילד + כבוד {כפי שניתן למבוגרים} לילד.
 * לעולם אל תסכימי שהילד לא ייתן וידוע וגם את תני וידוע.
 * התעלמי מהתנהגות שלילית והעצימי את החיובי.
 * אל תתני לו מתנות על סטטיסטיקה נמוכה.
 * אל תתני לו לחוש כי רק בהתנהגות שלילית כמו בכי הוא משיג דברים. זה כפתור בו הוא משתמש כל חייו.
 * עצרו את הילד כשהוא מביע בקשות בטון עוין או בטון אנטגוניסט או בטון של כעס.
 * אל תתנו לו להאשים אתכם. אל תתנו לו להסיר אחריות מעצמו.
 * כשילד חוזר מבית הספר אמרו לו לומר שלום לאימא וקחו לכם 5 דקות לשוחח.
 * מצאו זמן לשוחח עם הילד.
 * אל תנצרו ממנו כלום. אמרו לו את האמת.
 * תנו לו את ההרגשה שהוא יכול לסמוך עליכם בעיניים עצומות.
 * תנו לו לומר את כל האמת. אל תשפטו אותו לעולם.
 * שאלו שאלות ואל תעירו הערות.
 * תנו לילד ההרגשה שאתם החברים הכי טובים ולעולם לא תשפטו.
 * קבלו גם אינכם מסכימים.

5. נתינת סימפטיה במקום אמפתיה.
 * מילות סימפתיה מעוררות את המסכנוּת והקורבנוּת.
 * הילד משתמש בהן כמבוגר כמניפולציות על בת או בן הזוג שלו.
 * סימפתיה כמעוררת מחלות ונזקים נפשיים.

6. ארבעת סוגי החליפין.
 * מדוע חשוב לתת לילד לעזור כבר מגיל קטן.
 * לא להעיר על הסדר והניקיון שלו.
 * לעמוד על כך שילד הוא שותף פעיל ולא פאסיבי בבית.
 * להחמיא כל הזמן על עזרה.
 * עידוד.. עידוד.. ועידוד..

7. אני יודע מה טוב לילד שלי.
 * הענקת הוויה לילד.
 * כך הוא יוכל לתת לאחרים את אותו הדבר.
 * תני לילד לטעות.
 * הסיבה לחיים היא הרצון לחוות, כולל טוב או רע.
 * הטעות היא הנאה צרופה.
 * התרבות שלנו לא מעודדת טעויות וכישלונות. דבר חמוּר ביותר.
 * הענשה ואי רצון לדבר עם הילד במקרה שהוא לא עושה את מה שהוריו רוצים.
 * רגשות אשם, ייסורי מצפון, ומניפולציות וסחיטות רגשיות כתוצאה מכך.
 * כמובן שהוא יעשה זאת לילד שלו והוא כבר הפסיד את החינוך.

8. האם כל נושאי הלימודים חשובים באמת?
 * נושא שנוי במחלוקת.
 * נושא המשתנה מזמן לזמן, וממדינה למדינה, ומתרבות לתרבות.
 * הרעיון הוא לא להיכנס לרגשנות יתר בגלל זה.
 * זכרו שילד שאין לו ידע חיצוני מתחיל להוציא מעצמו ידע פנימי.
 * כל החיים צריכים למעשה לא להפסיק ללמוד.
 * רוב אנשי העסקים מכל העולם לא יודעים קרוא וכתוב ברמות גבוהות.

9. פתרונות לבעיות עם ילדים.

* אל תאבדי את קורה רוחך לעולם.
* שמרי על רוגע ויציבות.
* היי עקבי לעולם ועד.
* אם ילד מתלונן על אחיו שאלי אותו "מה אתה עשית לו?"
* אם ילד שונא את אחיו שלפו את עבירותיו כלפיו.
* מעבר לכך, לעולם אל תתערבו בריבים ביניהם. זה מעודד אותם לצד שלישי.
* תנו להם לעמת זה את זו.
* תנו להם לפתור את בעיותיהם לבד. אלא אם מדובר באלימות ממשית.
* עמדו על כך שילדיכם יאכל מסודר והרבה חלבונים.
* תנו ויטמינים אם צריך.
* אל תשאלי את הילד רוצה לאכול? אלא מה אתה רוצה זה או זה?
* אל תפנקי אותו יתר על המידה.
* אם הוא לא עושה שיעורי בית שלא יהיה לכם אכפת הוא ישלם על זה טבין ותקילין בבית הספר ובשם הטוב שלו.
* אם תראו שלא אכפת לכם משיעורי הבית שלו או משאר דברים הוא ירגיש שעליו לקחת אחריות.
* מותר לו לשבור את חפציו. הם שלו ולא שלכם.
* תנו לו הרגשת בעלות על ענייניו.
* נסו להגיע להבנה או פשרה בנושא סידור החדר הפרטי שלו.
* מומלץ כמה שיותר שילדים ישנו יחד. * אם ילד מתלונן אני פוחד לשון או אני לא רוצה לאכול תנו רק וידוע זה מספיק.
* לא להיכנס עימו לוויכוחי סרק. זה מתיש אתכם ולא אותו. והוא מאבד את הביטחון שהוא זקוק
* אל תהיו לא הרמוניים עם עצמכם ועם בן הזוג באופן כללי. זה משפיע לרעה על הילדים.
* אתם חייבים להסכים בנושא חינוך הילדים. ניתן לומר שהסיבה היחידה שהורה אוהב את ילדיו יותר מאשר הילד את הוריו נובעת מהסיבה הבאה. ההורים נותנים והילדים לוקחים. במילים אחרות ההורים נמצאים בעמדת נתינה והילדים נמצאים בעמדת קבלה. מסתבר שכדי לאהוב מישהו אתה צריך לתת לו ממך. אם מישהו רוצה שיאהבו אותו עליו לגרום לאחר שייתן לו וישקיע בו. האדם אוהב את הדברים עליהם הוא משקיע ממיטב כספו וזמנו. לכן חינוך נכון יהיה חינוך בו הורים דואגים שהילדים החל מגיל צעיר מאוד ישקיעו חזרה בבית ובמשפחה. אחד הדברים החכמים שעושים האנשים החרדיים זה את הדבר הזה. אמנם יהיו כאלה שיאמרו שהם מגזימים מעט וייתכן ואתם צודקים אך הילדים החרדים רגילים מגיל צעיר לתרום חזרה להורים ולחברה. זה אחד הדברים שכדאי לכולנו ללמוד מהם. דבר טוב הרי נסכים ללמוד מכל אדם גם אם הדרך שלנו דומה לדרך שלו וגם אם לא. ילד חייב לתרום. חייבים גם לגרום לו לרצות לתרום מתוך עצמו. זה בסדר לבקש ולעיתים רחוקות אפילו לדרוש ממנו לתרום.

© כל הזכויות שמורות לנפתלי פרום